בדידות היא לעתים קרובות אתגר שלא מוזכר באופן פומבי על ידי קשישים רבים, אך האתגר הזה משפיע בשקט על מצבם הכללי. ככל שחולפות השנים והמעגלים החברתיים מצטמצמים, קשישים עלולים למצוא את עצמם מבודדים יותר ויותר. ד”ר אלעד לאור מסביר: “בידוד זה אינו רק מצב של ‘להיות לבד’, אלא היעדר עמוק של קשרים חברתיים משמעותיים, שעלולים להוביל להשפעות מזיקות על הבריאות הנפשית והגופנית כאחד”.
עבור קשישים רבים, הבדידות יכולה לנבוע מגורמים שונים. פרישה מהעבודה ויציאה לפנסיה, לעתים קרובות מסירה אינטראקציות יומיומיות שהיו פעם שגרתיות, ומשאירה חלל שעלול להיות קשה למלא. אובדן של בן זוג או חברים קרובים, מפחית עוד יותר את הרשת החברתית, ומחריף את תחושות הבדידות. אפילו סידורי מגורים, כמו שהייה בבית אבות או מגורים רחוקים מהמשפחה, עלולים לתרום לתחושת הבידוד.
כן, זה עלול להיות בעל השפעה הרסנית
השפעת הבדידות על בריאות הנפש היא משמעותית. הבדידות בהחלט יכולה להוביל לתחושות של עצב, חרדה וייאוש. מחקרים הראו כי בדידות כרונית קשורה לסיכון מוגבר לדיכאון ולירידה קוגניטיבית, וגם ד”ר אלעד לאור, העוסק בגריאטריה שנים לא מעטות, יכול להעיד כך. מבחינה פיזית, בדידות נקשרה לשיעורים גבוהים יותר של מחלות לב וכלי דם, מערכות חיסון מוחלשות ואפילו תמותה מוקדמת.
התמודדות עם הבדידות בקרב קשישים דורשת צעדים יזומים הן מצד הקשישים וקרוביהם והן מצד החברה בכלל. עידוד אינטראקציות חברתיות קבועות, בין אם באמצעות תוכניות קהילתיות, מרכזי מבוגרים או הזדמנויות להתנדבות, יכול לספק את חוויית החברות הנחוצה כל-כך. הטכנולוגיה גם משחקת תפקיד, ומאפשרת חיבורים באמצעות שיחות וידאו ומדיה חברתית, אם כי על פי מחקרים שונים, אין תחליף אמיתי לתקשורת פנים אל פנים עם אחרים.
בסופו של דבר, הכרה והתייחסות לבדידות בקרב קשישים היא חיונית לקידום הזדקנות בריאה. על ידי טיפוח קשרים משמעותיים ומתן מערכות תמיכה, נוכל לעזור להקל על המאבקים השקטים שעמם מתמודדים קשישים רבים בחיי היומיום שלהם.
